|
הקשר שלי ל‑BBQ אינו רק עניין
של אוכל.
הוא הפך לסמל - חוט משחקי שעובר לאורך חיי. אני חי בעולם שמורכב
ממוזיקה,
משחקים, חידות ומשחקי מילים. אני כמעט אף פעם לא מבטא את עצמי ישירות;
במקום זאת אני מתקשר בעקיפין, ברמזים
, בחידות. זה לא רק מפני שאני
ביישן
או מסורבל. זה מפני שהמחשבה שלי פועלת בצורה ילדותית, כמו משחק.
עבור
אנשים רבים, "BarBieQ" הוא רק משחק מילים. בשבילי זה דבר מהותי.
לעיתים אני רואה אנשים כבובות או צעצועים - דמויות שאני יכול לשחק בהן,
להתעלם מהן כשהצרכים שלהן לא נוחים לי,
להגיב רק כשמשהו מועיל לי,
ולפעמים אפילו לחוש הנאה ממזל רע של אחרים,
מפני שאמפתיה אינה באה לי
באופן טבעי.
הקטעים הבאים מפרטים זאת:
1. החסרונות שלי - והאדישות שלי כלפיהם
יש לי הרבה חסרונות, ואני לא
מתעניין בהם. אני לא מוכן להשתנות, כי דעתם של אחרים כמעט לא
משנה לי.
אני לא מסוגל להתמודד עם ביקורת
או ויכוחים. האינסטינקט שלי הוא להתעלם.
בוואטסאפ אני לעיתים מעמיד פנים
שלא קראתי הודעות על ידי הסתרת סימון הקריאה - גם כשקראתי. הודעות
ודוא״לים יכולים
להישאר ללא מענה שבועות או לנצח, אם הם מכילים משהו שאני
לא רוצה להתמודד איתו.
הדפוס הזה קיים לא רק ברשת.
בחיים עצמם אני נמנע מעימותים ובורח לעולם המוזיקה שלי.
2. הקושי שלי להודות בטעויות
קשה לי להודות כשאני טועה. אני
לא רוצה לחשוף חולשה. אנשים מבחינים בכך שאני מתקשה לבטא את עצמי
- לא רק
בעברית, אלא גם באנגלית.
לא אכפת לי אם
בסרטוני
היוטיוב
שלי יש
טעויות באנגלית בסיסית במשך יותר
משנה. גם כשאחרים מתקנים אותי,
אני מתעלם. אני לא מסוגל להודות בטעות, לא
לתקן אותה, ולא לומר תודה.
3. חוסר האמפתיה שלי - בחיי היום‑יום ובמערכות יחסים
אני לא מסוגל להביע אמפתיה
לבעיות הבית של אחרים, כי אני לא מתעניין בבעיות הבית שלי
. במשך יותר
מעשר שנים היו לי תקלות בבית, אבל מעולם לא טיפלתי בהן. אורחים היו
צריכים
לפתור אותן בעצמם, ואני לא התנצלתי ולא הודיתי. פשוט התעלמתי -
כמו שאני מתעלם מכל דבר שאני לא מסוגל לחוש כלפיו אמפתיה.
באופן כללי, אמפתיה קשה לי.
לפעמים אני מעדיף לשפשף את הפצע במקום להקל עליו.
כשאבי
נפטר,
קיבלתי אמפתיה כנה. אבל כשמישהו שאני מכיר איבד חבר,
הגבתי בהעלאת סרטונים מתגרים
- כאילו הייתי צריך להוכיח שאני מלך המשחקים
ולא אדם שמסוגל לחמלה.
4. נתינה וקבלה - שיעור שמעולם לא למדתי
החיים הם נתינה וקבלה, אבל אני
מעולם לא הפנמתי זאת. כשאני מקבל מתנה, מחווה או הקדשה מלאה מאמץ וזמן,
אני לעיתים קרובות לא מביע
תודה. חוסר ההכרה הזה פוגע באנשים,
אך אני נשאר אדיש. גם הדפוס הזה מלווה את חיי
כחוט חוזר.
5. העקרונות שלי - והסתירות שלי
אני רואה את עצמי כאדם של
עקרונות. ברגע שהחלטתי משהו - אין דרך חזרה. כשהחברה הראשונה שלי הייתה
לא ישרה,
סיימתי את הקשר. גם כשהיא ניסתה הכול לתקן - אפילו כשהדודה שלה
התקשרה - לא הרגשתי אמפתיה.
אני שונא חוסר יושר, אבל לעיתים
קרובות אני עצמי לא ישר. כשאני נתפס, אני לא מתנצל ולא מסביר. אני פשוט
מתעלם מהעניין.
6. ההתעלמות - החוט החזק ביותר
התעלמות היא הדפוס העקבי ביותר
בחיי. לא אכפת לי אם אחרים מחכים ימים, שבועות, חודשים או לנצח לתשובה.
ובאותו הזמן,
הוכחתי לא פעם שאני מסוגל להגיב מיד - אם זה מועיל לי.
שוב, זה מראה עד כמה חוסר האמפתיה שלי משפיע על
חיי החברה - ולא בצורה
טובה.
(click
here for English)
|
