אני יהודי מסורתי, אבל אף פעם לא הייתי דתי במובן המחמיר.
שבת היא לא משהו שאני שומר - אני חי, זז, יוצא   לרקוד,
יושב בבתי קפה, רואה   סרטים, נושם את העולם. ככה החיים שלי מרגישים נכונים. 
אבא שלי היה דתי וניסה במשך שנים לכוון אותי לשמירת מצוות,
אבל זה אף פעם לא התחבר לי בלב. אפילו יצאתי פעם עם   אישה דתייה;
אחרי הדייט השני היא ניסתה לגרום לי לומר תפילה, וברגע הזה
הרגשתי שמשהו בי נסגר. אני לא יכול להיות נדחף אל תוך אמונה. אני צריך חופש.
כל אחד צריך לחיות את החיים שמתאימים לנשמה שלו.

ובכל זאת, היהדות שזורה עמוק בחיי היום - יום שלי. אני אוכל כשר,
שומר כשרות בפסח, ומנקה את כל הדירה לפני החג - לא כי מישהו אומר לי,
אלא כי זה מרגיש לי משמעותי. אני לא זורק את החמץ כמו אחרים;
אני מניח אותו על ספסל ליד הבית כדי שכל מי שצריך יוכל לקחת.
יש משהו חם במעשה הקטן הזה של נתינה. המקרר שלי מלא לא פעם   בפיתות
ולחמים שמאפיות מחלקות בערב כשנשארים עודפים.
אני לוקח אותם הביתה, ולפני פסח אני מעביר אותם הלאה.
זו הדרך שלי לשמור על המסורת - לא לפי כללים, אלא לפי הלב